החלטה בתיק תא"ק 53400-06-12

1.         זוהי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעת התובע לסילוק ידו של הנתבע מחנות הנמצאת ברחוב צה"ל 517  בחצור הגלילית (להלן: "המושכר") וכנגד תביעה כספית על סך 30,000 ש"ח בגין פיצויים מוסכמים בשל אי פינוי המושכר.

2 .         העובדות כפי שהתבררו מהמסמכים שלפני:

התובע הינו הבעלים של המושכר, אשר לפני 14 שנים השכיר את המושכר לנתבע ולבנו של הנתבע, בשכירות בלתי מוגנת, לשימוש כחנות למכירת ירקות ופירות.

בשנת 1999 התנהל בין הצדדים הליך משפטי  בת.א. 4213/99 שהסתיים במתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה, לפיו הנתבע ובנו ימשיכו לשכור את המושכר עד לסוף חודש 12/04 עם אופציה לשנה נוספת, תמורת דמי שכירות  של 400 דולר לחודש עד לחודש 12/04 ובתקופת האופציה יעמדו דמי השכירות על סך 500 דולר לחודש.

בתאריך 1/1/06 נחתם בין הנתבע לתובע הסכם שכירות בגין המושכר, לתקופה החל מיום 1/1/06 ועד ליום 31/12/06 תמורת דמי שכירות בסך 1,800 ש"ח לחודש.

הסכם שכירות נוסף בין הצדדים, נחתם ביום 1/1/08 לתקופה החל מיום 1/1/08 ועד ליום 31/12/08 תמורת דמי שכירות בסך 1,800 ש"ח לחודש.

לאחר הגשת תביעה לסילוק יד בת.א. 4436-01-10, נחתם הסכם שכירות נוסף בין התובע לנתבע ובנו, לתקופה החל מיום 1/1/10 ועד ליום 31/12/10 הכולל אופציה להארכת ההסכם בשנה נוספת, תמורת דמי שכירות בסך 2,500 ש"ח לחודש, לתקופת השכירות ולתקופת האופציה. במסגרת הסכם השכירות התחייב התובע למחוק את התביעה.

ביום 8/1/12 הוגשה תביעה כנגד הנתבע ובנו בת.א. 14874-01-12. לאחר הגשת התביעה נחתם בין התובע לנתבע, ביום 5/2/12 (בהסכם נפלה טעות קולמוס ורשום 5/2/10), הסכם שכירות לתקופת שכירות החל מיום 1/1/12 ועד ליום 31/12/12 (להלן: "ההסכם"), ללא זכות לתקופת אופציה.

על פי הוראות ההסכם, התחייב הנתבע לשלם לתובע דמי שכירות בסך 3,500 ש"ח לחודש באמצעות מסירת 12 שיקים דחויים לתובע במעמד חתימת ההסכם. עוד נקבע בהסכם כי השוכר יפקיד בידי המשכיר המחאה על סך 30,000 ש"ח שתופקד אם יפר השוכר את התחייבויותיו על פי ההסכם. במסגרת ההסכם התחייב התובע למחוק את התביעה ב-ת.א. 14874-01-12.

בחודש אפריל 2012, ביקש הנתבע מהתובע, לא להפקיד את השיקים בשל מצבו הכלכלי הקשה ותחת זו החל לשלם לו את דמי השכירות במזומן ולשיעורין במהלך החודש. אין חולק, וכך גם נאמר בעדותו של הנתבע עת נחקר על תצהירו, שמחודש יוני 2012 הפסיק הנתבע לשלם לתובע את דמי השכירות החודשיים. 

3 .         טענות התובע:

התובע סומך תביעתו על העילה של הפרת ההסכם. לטענת התובע הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא שילם את דמי השכירות וגם בנה מחסן סמוך למושכר וסככה בחלק הקדמי של המושכר ללא הסכמת התובע וללא היתר כדין.

בשל ההפרות, טוען התובע כי הוא זכאי לדמי הפיצויים הקבועים והמוסכמים בהסכם בסך 30,000 ש"ח.

לנוכח ההפרות, עותר התובע להורות לנתבע, לפנות את המושכר לאלתר ולהחזירו לתובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, להרוס את כל שנבנה ללא היתר כדין, לחייב את הנתבע לשלם לתובע 30,000 ש"ח כפיצויים מוסכמים בשל אי פינוי המושכר ולחייב את הנתבע בדמי השכירות החודשיים בהתאם להסכם עד למועד הפינוי בפועל.

4.          טענות הנתבע:

הנתבע מודה ששכר את  המושכר לפני 14 שנים למטרת חנות לממכר פירות וירקות. לטענתו מדובר במבנה ישן, רעוע, לא מרוצף, עם תשתיות פגומות עד כמעט בלתי שמיש ודמי השכירות בגינו אינם תואמים את ערכו הריאלי של המושכר.

הנתבע מלין בבקשה על "שיטתו" של התובע לפנות לערכאות משפטיות ובכך לאלץ אותו לחתום על הסכם שכירות, בכל פעם שהיה מתנגד להעלאת דמי השכירות.

הנתבע טוען שלאורך כל תקופת השכירות לא הנפיק לו התובע חשבוניות מס ו/או קבלה עבור דמי השכירות ששולמו על ידו ובכך נמנע ממנו לדווח על דמי השכירות כהוצאה של העסק.

הנתבע מודה שהחל מחודש אפריל 2012, מצבו הכלכלי התדרדר בשל תחרות עם עסקים אחרים בעיר ועל כן ביקש מהתובע לא להפקיד את השיקים ואת תמורתם הוא ישלם במזומן ולשיעורין, 875 ש"ח בכל שבוע.